לוח טיטניום להנדסה ימית ובניית ספינות

למהנדסי ימי יש בעיה. מי הים אוכלים את רוב המתכות. נחושת-ניקל מחזיק מעמד זמן מה אבל הוא כבד. נירוסטה? בורות בכלורידים תוך חודשים. FRP לא משחית אבל הוא נסדק כשפוגעים במשהו.

לוח טיטניום להנדסה ימית ובניית ספינות פותרת את שלושתם. לא מחליד. חצי ממשקל של CuNi. חזק מספיק כדי לחטוף מכה.

חיל הים הבין את זה לפני עשרות שנים. כך עשו מפעלי הסרת המסחר המסחריים. כעת מחליפים גם מפעילי הים. לא בגלל שטיטניום זה אופנתי. כי עלויות ההחלפה מהחוף הן אכזריות. צינור מי ים כושל על פלטפורמה עולה יותר בזמן השבתה מאשר הצינור עצמו. טיטניום פשוט יושב שם. במשך עשרות שנים.

למה לא פשוט להשתמש ב-Gr1 או Gr2?

Gr1 רך יותר, מתכופף קל יותר - טוב לחיפוי וצורות מורכבות. Gr2 הוא התקן הימי. חזק מספיק, עדיין ניתן לעיצוב, מרותך היטב. Gr12 מוסיף מוליבדן וניקל. עמידות טובה יותר בפני קורוזיה במי ים חמים ובמי מלח. צמחי דסל משתמשים ב- Gr12. רוב בוני הספינות נשארים עם Gr2.

אתה רואה לוחית טיטניום להנדסה ימית ובניית ספינות במקומות שבהם נירוסטה ו-CuNi ממשיכים להיכשל:

• מערכות קירור מי ים. סלילי צנרת, צלחות מחליפי חום, קופסאות מעבה. טיטניום לא מתנקז. אֵיִ פַּעַם.
• מערכות לטיפול במים נטלים. כלורידים גבוהים, זרימה גבוהה. סדקי מתח אל חלד. לטיטניום לא אכפת.
• קווי מים לכיבוי אש. מערכת קריטית. לא יכול להרשות לעצמו כשל קורוזיה. FPSOs רבים מפרטים כעת טיטניום.
• צירי מדחף ורכיבי הגה (מצופים ביריעת טיטניום). הפחתת משקל בתוספת עמידות בפני שחיקה.
• מתקני התפלה על הסיפון. מי מלח בטמפרטורה גבוהה. Gr12 הוא הסטנדרט כאן.
• חיפוי גוף הספינה מתחת לקו המים. במיוחד עבור קליפות אלומיניום. מונע קורוזיה גלוונית בין מתכות שונות.

מקום אחד אתה לא משתמש בו? מי ים במהירות גבוהה מעל 15m/s עם חול או פסולת. שחיקה יכולה להפשיט את שכבת התחמוצת. אבל זה נכון לכל חומר.

זה מה שמדאיג את מהנדסי הים: שימו טיטניום ליד פלדה או אלומיניום, האם זה יאכל את המתכת השנייה?

טיטניום הוא אצילי. הוא יושב גבוה על הסדרה הגלוונית. כלומר במי ים, המתכת הפחות אצילה (פלדה, אלומיניום) הופכת לאנודה. זה משחית מהר יותר.

אז אתה מבודד את זה. השתמש ברפידות גומי, דסקיות פלסטיק או אוגנים מצופים בין טיטניום לפלדה. מגע ישיר עם גוף אלומיניום? לא שים שכבת מחסום.

עבור לוחות טיטניום להנדסה ימית ובניית ספינות, אנו מספקים רפידות ניאופרן-מחוברות מראש או ציפוי אפוקסי עבור פני האוגן. תשאל על זה. הרבה קונים שוכחים ולומדים בדרך הקשה.

אותו כלל כמו שירות כימי: מיגון ארגון. מלפנים ומאחור.

אבל לריתוך ימי יש כאב ראש אחד נוסף - זיהום מלח. אם הצלחת ישבה ליד מי ים, המלחים נספגים אל פני השטח. חום משחרר כלור. ריתוך גרוע.

נקה אותו. הסרת שומנים. לאחר מכן נקה אותו שוב. השתמש במברשת אל חלד שמעולם לא נגעה בפלדת פחמן.

מה עובד טוב? GTAW (TIG) עם חומר מילוי ERTi-2. אין חימום מוקדם. אין טיפול לאחר ריתוך. רק מיגון ותנאים נקיים. נעשה נכון, הריתוך מחזיק מעמד במי ים בדיוק כמו המתכת הבסיסית.

בואו נהיה ישירים. טיטניום עולה מראש יותר מ-316L או CuNi 90/10. לפעמים פי 5 יותר לקילו.

אבל לקונים ימיים לא אכפת מהעלות המוקדמת. אכפת להם מהעלות המותקנת במשך 20 שנה.

צינור מי ים 316L מחזיק מעמד 3-5 שנים במים טרופיים. אולי פחות אם יש אזורים עומדים. CuNi מחזיק מעמד 10-12 שנים אבל הוא כבד וצריך קיר עבה. טיטניום מחזיק 20+ שנים ללא אובדן קיר.

נכון לאמצע 2026, צלחת ימית דרגה 2 פועלת בערך 28–28–42/ק"ג בהתאם לעובי ולכמות. מד דק (מתחת ל-3 מ"מ) עולה יותר. הזמנות בנפח של מעל 3 טון דוחפות את המחיר למטה.

עוד משהו: ביטוח. חלק ממפעילי הים מקבלים פרמיות נמוכות יותר כאשר הם מפרטים טיטניום עבור מערכות מי ים קריטיות. לא תמיד. אבל זה קורה. שאל את החתם שלך.

אתה לא קונה לוח טיטניום להנדסה ימית ובניית ספינות כי זה זול. אתה קונה את זה כי הנירוסטה ממשיכה להתפורר. כי CuNi כבד מדי. כי החלפה על פלטפורמה או כלי שיט היא יקרה ומסוכנת.

טיטניום עוצר את מחזור הקורוזיה. לרתך את זה פעם אחת. התקן את זה פעם אחת. תשכח מזה שני עשורים.

אם הפרויקט שלך כולל קירור מי ים, טיפול בנטל, קווי מים אש או חיפוי גוף, זה החומר שלך.